יש רגעים שבהם מילים פשוט לא עוזרות. ילד שמוצף, מתבגר שנסגר, הורה שכבר לא יודע מה לומר. ברגעים כאלה, יד שמונחת על גב של כלב עושה משהו שקשה להסביר ועוד יותר קשה לזייף.
בעל חיים לא שואל שאלות ולא מצפה לתשובה נכונה. הוא פשוט נמצא שם. הנוכחות הזאת, השקטה והקבועה, נותנת לגוף סימן שאפשר לנשום רגע.
ליטוף איטי עוזר להאט את הקצב ולחזור לגוף.
ההתבוננות בבעל החיים מסיטה את הקשב ממחשבות שחוזרות על עצמן.
הקשר בלי שיפוט מקל על ילדים להתחיל לדבר.
בחדר שלי, דבש היא לא פתרון קסם. היא עוגן. ומעוגן אפשר להתחיל לעבוד.
