"הזמנתי תבשיל בקר, קיבלתי מכונת זמן לבית של סבתא שלי. באנו זרים, יצאנו משפחה."
שלושה דורות במטבח אחד
התחלנו משולחן אחד בחצר של סבתא.
ב-1987 סבתא נעימה פתחה את דלת הבית שלה בטבריה והתחילה להאכיל את השכונה. לא היה שלט, לא היה תפריט. היה סיר גדול, חצר עם גפן מטפסת, ומי שהגיע עד ארבע קיבל צלחת.
היום אנחנו, הנכדים, מבשלים באותם סירים ולפי אותם מחברות מתכונים בכתב יד. הגפן ההיא עדיין מטפסת מעל החצר, והכלל של סבתא עדיין תקף: מי שיושב לשולחן, לא קם רעב.
"אוכל טוב לא ממהר. גם אתם אל תמהרו."
סבתא נעימה, המחברת הראשונה